השירה העברית במרוצת השנים ידעה עליות ומורדות, אנו יכולים להבחין בין פיוטים מינוריים כאלה ואחרים, שירים ליריים, בעבר הייתה התרגשות משאנסונים צרפתיים שריכזו אף את מיטב שירי האהבה שבינו ובינה.

במרוצת השנים שירי האהבה הגיעו גם לשירה העברית , אף מתקופתה של רחל המשוררת האגדית ואף למלחינים בני ימינו.

אחד המרכיבים המאפיינים שירה בבואנו לנתח אותה הינו מרכיב המטאפורה.

והנה לכם שיר ישן שמצאתי ספון עמוק במגירותיי  שנכתב לפני שנים רבות על אהבה עם המון מרכיבים מטאפוריים .

פירוש מטאפורי של המשורר הצנוע:

מקומות יוקרתיים= ליגת העל.

מקומות אפלים= ג'דידה כפר קנא, טמרה, נשר, דליית אל כרמל, טירת הכרמל .

מקומות חשוכים= מגרשי כדורגל ללא תאורה.

טוב, מספיק עם כל ההקדמות, יש עוד מוטיבים  מטאפוריים ששזורים בשיר, פשוט הפעילו את הדמיון .

אז גבירותי ורבותי  קבלו שיר מהלב שמבטא את התחושות של כולנו לגבי מה זה "הפועל ראשון לציון" בשבילנו או בקיצור "יוני משוגע":

נכון,  את לא הכי נוצצת.

נכון, את לא הכי עשירה.

נכון, את גם לא נוהגת להסתובב במקומות הכי יוקרתיים.

אבל את שלי, את שלי לעד.

נכון, את לא תמיד סקסית.

נכון, לעיתים את עדיין קצת בוסרית.

נכון, את גם לא מפארת את עמודי העיתונים.

אבל את שלי, את שלי לעד.

תמיד הלכתי אחרייך.

גם כשהיו תלאות, היו מהמורות ,  היו רגעים טובים יותר, רגעים טובים פחות.

אבל גם במקומות אפלים

שכף רגל כמעט לא דרכה שם..

תמיד שם הייתי איתך בצבעים מרהיבים של תפוז אורנג'דה.

נכון, את גורמת לעיתים לדמעות.

נכון, בגללך יש גם לא מעט התפרצויות רגשיות.  

נכון, יש איתך המון עליות ומורדות.

אבל את שלי, את שלי לעד.

תמיד הלכתי אחרייך.

גם כשהיו תלאות, היו מהמורות ,  היו רגעים טובים יותר, רגעים טובים פחות.

אבל גם במקומות חשוכים

שהאור לעולם לא נגע בם

תמיד שם הייתי איתך בצבעים מרהיבים של תפוז אורנג'דה.

תפוז אורנג'דה.

לקראת פתיחת העונה הקרובה בליגה הלאומית שוחחנו עם אושרת לשיחת עומק על הכדורגל הישראלי של שנת 2016/2017 .

ישנה תחושה בקרב חובבי הספורט שהכדורגל שלנו מחולק לשני חלקים , החלק שמעניין ומסקרן בעיקר אוהדי 6-7 קבוצות ספורט בארץ והחלק השני , החלק שמעניין ומסקרן בעיקר משפחות שחקנים ומקורבים , איפה טעינו ? בחינוך לספורט ? בחתירה למצוינות או שמה באמת אין תרבות ספורט בישראל..

הכל מתחיל ונגמר בתרבות, ובמקרה שלנו תרבות ספורט. בכל מקום בעולם אתה רואה את תושבי העיר/עיירה/איזור מגיעים למשחקים של הקבוצה המקומית, בכמה ענפי ספורט, ותומכים בה. כמובן שתמיד הקבוצות הגדולות והמעוטרות יזכו ליותר תשומת לב וברוב המקרים גם לבסיס אוהדים גדול יותר אבל גם הקבוצות ה"קטנות" או אלו שמגיעות מערים לא גדולות זוכות לתמיכה רחבה ולקהל שמגיע למגרשים. פועל יוצא מכך זה שגם הקבוצות הלא גדולות זוכות לסיקור תקשורתי נרחב. אני דווקא רואה בזה שקבוצות "משפחתיות" משהו מאוד חיובי -בעיניי המטרה היא ליצור קהילות ספורט ולא ארגוני אוהדים (שאין לי שום דבר נגדם אגב) או קהל של כדורגל במקרה שלנו.. ברגע שתהיה קהילת כדורגל- אז גם העניין גם הסיקור וגם תחושת השייכות תעלה.

אבל להגיע לרמה של הכדורגל הבריטי שבו כל שכונה /פרבר מושך אחריו צופים יהיה קשה להגיע , אצלנו בארץ נושא הקהילה מעט בעייתי , כי קהילה בדר"כ הולכת אחרי רעיון/אידאל מסוים . האם המודלים של עמותת האוהדים כבעלי קבוצות סטייל קטמון/נורדיה / אשדוד הוא הנכון , או שמה צריך בכל זאת בעל בית יציב עם כיסים עמוקים ?

ראשון היתה קבוצה נהדרת, (זכור לי משחק הניצחון 1-0 על מכבי חיפה שבשערה עמד מנו שוורץ ז"ל שעונה לאחר מכן עבר לשורות מכבי ת"א) שרשמה עליה ללאומית וחוותה עונה איומה (1978/79) שהצניחה אותה הישר אל הארצית וממנה שוב החבר'ה התאפסו, רשמו עונה נהדרת (1979/80) ועלו שוב אל הליגה הלאומית (אז כולם שרו "שו שו שולמית, ראשון ללאומית") בה נתנו עונה חלומית אותה סיימו במקום השישי. כשבנצי פנקס הבלם שלנו מס' 14 חגג אשתקד את יום הולדתו, התכתבתי עם אחד מברכיו, שוער מכבי פ"ת דאז, עופר פביאן.
מדוע התכתבתי איתו? מאחר והזכרתי לו שבעונה הנהדרת של ראשון בליגה הלאומית, ראשון לא הפסידה במשך 17 מחזורים ברציפות, והרצף הזה נקטע בהפסד כואב למכבי פ"ת 2-1 משערים של אודי פוקס ודורון רבינזון, בנצי הספיק רק לצמק מבעיטת עונשין.
עופר פביאן הגיב: "לא רק שלא הפסדתם במשך 17 מחזורים רצופים, השוער שלכם ויימן, לא ספג אפילו לא גול אחד במשך אותם 17 המחזורים הרצופים…" אז הנה, פרט קטן שפרח מזיכרוני ועופר פביאן השלים לי אותו…
אני כל כך רוצה שהמועדון יחזור אל הימים היפים שלו, חובה להכשיר שחקני בית, לטפח אותם ולהעלותם עד לבוגרים, בשום פנים ואופן לא למכור אותם!!! אין על שחקני הבית שמשחקים עבור אהבת המועדון נטו ועושים טוב על הלב, כמו שחקני העבר בהם כל כך התגאנו: אפריים ויימן, הרצל בן הרוש, דידי בסון, בנצי פנקס, רמי גואטה, חיים וידל, יהודה הרשקוביץ, מומי רבינוביץ, מנשה הילל, אלי מדואל, יורם וולפר, איתן שלום, נחום יעקובי, גדעון פוקשיניאנו ואחרים פחות או יותר מאותו דור (ומחילה אם פיספסתי מישהו)… זהו ההרכב הראשון שזכיתי לפגוש כילד, וכמובן שאני רוכש כבוד רב לאוהדים המבוגרים ממני, שזכו להכיר שחקנים מדור אחד או שניים שקדמו לדור שהכרתי כמו בני שלום, יונתן אולינקי ואחרים שלא זכיתי לראות על המגרש.
בהחלט אני מתגעגע לימים בהם מילאנו את מגרש הפחים (4,000 צופים רעשנים), מקווה שהעדנה תחזור למועדון יום אחד…

הכתוב הינו טור דעה

לפני כשבוע וחצי כל מי שקשור להפועל ראשון,בין אם זה שחקנים,אוהדים,אנשי הנהלה,קיבלו קצת הלם, גילי לבנדה מונה למאמן הקבוצה. כך פורסם באתרי הספורט השונים. אלמוני לחלוטין לכל אוהדי הכדורגל. מבירור שערכנו העלה שהוא היה מאמן נערים ג של מכבי חיפה, ובין השאר עוזר מאמן בקבוצה הבוגרת לתקופה קצרה. עוד עונה הולכת לטמיון ולמאבקים בפלייאוף התחתון?
לטעמי , בעלי הקבוצה אייל ברקוביץ' עושה ככל העולה על רוחו, ואף גורם לא מעז לבקר את צעדיו. היתכן ? מועדון כדורגל שמנוהל כמו במחתרת? איפה זה נשמע דבר כזה? עונה שעברה מונה כאן מאמן קבוצת הנוער של הפועל ת"א,אופיר חיים, הביא לכאן מושאלים והפך אותנו לקבוצת בת של הפועל ת"א. האם זה הדרך של גיל לבנדה?!
כנראה שכן…מושאלים ממכבי חיפה יגיעו לכאן, ייתחשלו על חשבוננו ויחזרו למועדון האם שלהם בעלי נסיון.
ואנחנו? נמשיך להתפלל שהמועדון הפועל ראשון ימשיך להתקיים , כי זאת לא הדרך לקיומו של מועדון כדורגל, ללא בסיס של שחקני בית, מושאלים שמגיעים לכאן ועוזבים אחרי עונה,זה לא מה שפיללנו כשהגיע לכאן הקוסם.

אותו קוסם מעלים כאן את כל מה שקשור בשלד של המועדון. אמנם יש שחקני בית, אבל ממה שאנחנו מבינים לא כל כך בונים עליהם, בראיון שהעניק גיל לבנדה בסופשבוע האחרון למקומון ידיעות ראשון הוא טוען שיגיעו שוער בלם קשר וחלוץ. ואני שואל למה? שוער שהוא שחקן בית כבר יש, בלם שחקן בית כבר יש, קשרים יש כאן יותר מחיל הקשר, וחלוצים יש. למה להביא מושאלים מבחוץ?

הרי כולנו יודעים שבעונה האחרונה הפועל ראשון לציון  נשארה בליגה אחרי הפסד לרמת השרון ורק בגלל שביתר ת"א/רמלה ניצחה את הפועל י-ם. למה כולם שמחים בהישארות הקבוצה בזכות ניצחון על יבנה? מה כל כך קשה בלהגיד את האמת? נשארנו בליגה מחזור אחד לסיום העונה, ולא לפני כן….חצי שנה ללא ניצחון בית וברקוביץ לא העז לפטר את אופיר חיים! אז למה שעכשיו גיל לבנדה לא יצליח וברקוביץ יפטר אותו? הרי המאמן החדש לבנדה הודה שברקוביץ מנהל מקצועי והוא יחליט את מי להביא לכאן. אז מי כאן המאמן? חזיון תעתועים…זה מה שעושים לנו האוהדים ואנחנו לא טיפשים. לא נשתוק למחזה הפארסה הזו .

בתחילת העונה שעברה היתה כאן סחבת כלפי העברת זכויות הניהול והיה כאן בלאגן שלם, שחקנים שהיו צריכים לחכות עד לרגע האחרון, ציוד שלא היה, ועוד טענות שהועלו על ידי ברקוביץ, לעונה הקרובה אין שום בלאגן, נהפוך הוא, הכל מסודר ומתוקתק, יש כדורים, יש ביגוד ויש מים בקולרים.  האם סוף סוף נזכה לראות כאן קבוצה שתתמודד חזק בצמרת לעליית ליגה?

נגמרו התירוצים של ההנהלה, אין שום סחבת בהעברת זכויות הניהול, ואין סיבה לא להחתים שחקנים מנוסים שרוצים להיות כאן ולעלות עם הקבוצה ליגה.

הגיע הזמן שבעלים יוציא יותר כסף על רכש איכותי , הרי למה לקנות את הקבוצה מלכתחילה? איזה מין הנהלה זאת שרוצה לחסוך בעלויות? יש לחסוך ויש להציע לשחקן 6 אלף שקל בחודש

איזה שחקן ירצה לחתום כאן תמורת סכום זעום שכזה? הגיע הזמן שהפועל ראשון תהיה מועדון עם גאווה ורצון להיות ווינרים כמו שהבעלים היה כזה כשחקן ,אני רוצה  להעיר את תשומת לב ההנהלה, איך יכול להיות שאנחנו כאוהדים לא יודעים כלום על מה שנעשה במועדון? מי עוזב מי מגיע? איזה שחקנים חתומים כאן לעונה הבאה והאם ברצונם להשאר?האם אבי סטרול ומיכאל זנדברג ממשיכים כאן כשחקנים או פורשים ועולים להנהלה? ומה קורה עם כל המושאלים מהפועל ת"א? האם הם רצויים כאן לעונה נוספת?

תמיד יש כאן תהיות ושאלות…אנחנו האוהדים מתייחסים אלינו לסוג ב', כאלה שלא צריכים לדעת הכל ולא מעניינים אף אחד'הרי גם שיווק ופרסום לא נעשה כאן כל העונה, לגבי שום משחק.

בעצם סליחה טעות שלי, נגד מכבי ת"א בגביע דאגתם לפרסם מכירת כרטיסים והיה כאן טירוף. הליגה לא מעניינת אף אחד ,כנראה מעניין את הקוסם לאמן את נבחרת ישראל, הרי כל מה שקשור בהפועל ראשון מתנהל בסדר, הביקורת של ברקוביץ' ברדיו כלפי מועדונים אחרים היא לגיטימית. עצה שלי, תסתכלו קודם כל בצלחת שלכם ואחר כך בצלחת של אחרים.

לא ניראה ליכולי תקווה שהעונה הקרובה המועדון ובמיוחד האנשים שמנהלים את המועדון יעשו את הכל כדי להיות בצמרת ואפילו לעלות ליגה, אין ממה לפחד! הפועל ראשון לציון צריכה להיות בקדמת הבמה ולא מאחורי הקלעים בליגה השניה.

הכתוב הינו טור דעה 

בחלק השני של סיכום העונה אני רוצה להתייחס למדיניות של ברקוביץ' לגבי זרים וצעירים. בתחילת העונה הוא הכריז שהקבוצה תתבסס אך ורק על ישראלים צעירים, עם עדיפות לשחקני בית, וללא שחקנים זרים בכלל.

ניתן לחלוק על המדיניות הזו, אולם לזכותו של ברקו ניתן לומר שהוא היה די עקבי במהלך העונה בישום שלה.

הטיעון העיקרי כנגד המדיניות הזו הוא שללא זרים או ישראלים בולטים הקבוצה לא תהיה תחרותית או הישגית, ולא תתמודד כך על עלייה לליגת העל. הטיעון השני שמעלים המתנגדים אומר שכך בעצם חוסך ברקוביץ' כסף ומצמצם את ההשקעה בקבוצה, וזו למעשה הסיבה העיקרית למדיניות ה"צעירים וללא זרים".

האם שחקנים בכירים או זרים היו מושכים את הקבוצה לליגת העל? אני ממש לא בטוח. הרי הפועל פ"ת, הרצליה, לוד ועפולה השקיעו לא מעט כסף ברכש וזרים ולא עלו ליגה, כלומר המשוואה של זרים=הצלחה, היא לא ודאית.

אני לא יודע אם הטריגר למדיניות זו הוא אכן הרצון לחסוך בכסף או שברקו באמת מאמין ברעיון, אבל אני חושב שהמיתוג של הקבוצה כבית וחממה לשחקנים ישראלים צעירים הוא נכון ואם הוא יהיה עקבי, הוא יכול להביא את הקבוצה למקומות טובים.

זוכרים את הפועל גליל עליון בכדורסל, שכל הצעירים הבולטים נהרו אליה כדי לשחק ולהתקדם. זה צריך להיות המודל של המועדון. בינינו, הפועל ראשון לציון אינה יעד אטרקטיבי לשחקנים בכירים, אבל צעירים טובים שמתקשים לשחק בעידן שבו כמות הזרים עולה, בהחלט יגיעו אם ידעו שיקבלו במה ראויה. נכון, יתכן והם יעזבו אחרי שנה – שנתיים, אבל חלקם ישארו לאורך זמן. יתכן שגם חלקם לא יתרמו, אבל זה סיכון ששווה לקחת והוא קיים גם עם זרים או שחקנים בכירים.

אוהדים רבים מעוניינים לראות שחקני בית בהרכב ומתרעמים על כך שהמושאלים הצעירים תופסים את מקומם ולא נותנים מספיק ערך מוסף. כמו שציינתי למעלה, לא תמיד מצליחים ברכש או בהשאלות, אבל אסור להפסיק לנסות. אם הקאדר הצעיר המקומי יהיה מספיק חזק, אני מניח שכמות המושאלים תקטן.

מפאת קוצר המקום לא אתייחס לדעה הרווחת שבעל הקבוצה חייב להביא "כסף מהבית" כדי שהיא תצליח וכדי להוכיח שהוא רציני. אציין שאיני מסכים איתה ואם הייתי בעל הבית הייתי שואף שהקבוצה תעמוד כלכלית בזכות עצמה (כמו כל עסק בריא).

ובכל זאת עוד משפט אחד על הכסף – לפי פרסומים שונים אלונה ברקת השקיעה 100 מיליון ש"ח כדי להביא אליפות וזה עם בסיס אוהדים רחב יותר, קהל גדול יותר ואיצטדיון חדש, ולקח לה תשע שנים להגיע לכך. אני מניח שלברקוביץ' אין את המשאבים הללו, כך שהוא חייב לבחור בדרך אחרת, מה גם שלא זכור לי שהיו הרבה קופצים על הקבוצה בשנים האחרונות.

לסיכום, דעתי שהמיתוג הקבוצה כבית וחממה לצעירים הוא מהלך הגיוני וראוי, שסיכויי ההצלחה שלו גבוהים, אם ינוהל נכון ואם המועדון יהיה עקבי.

הטור הינו טור דעה

ראשית, אני רוצה לציין שאיני מגיע למרבית משחקי הקבוצה וניזון בעיקר מהעיתונות, האינטרנט, הטלוויזיה ומספר משחקים מועט שבהם הייתי.
מי שחושב שבגלל זה הסיכום שלי לא ראוי, מוזמן לנטוש, ואני ממש לא אכעס.
היתרון שלי הוא שאני מסתכל מהצד ובמבט אובייקטיבי (לדעתי) על הדברים.

ראשית, מספר עובדות, שאני מניח שלא יהיה עליהם ויכוח -
הקבוצה נבנתה בחופזה, מספר שבועות מועט לפני תחילת העונה, תוך הכנה לא מספקת. למרות זאת, השיגה תוצאות יפות בחלק הראשון של העונה, שהתה רוב הזמן בחלק העליון של הטבלה והיתה מועמדת להשתלב בפלייאוף העליון. במחצית השניה של העונה, למרות מספר שחקני רכש שהגיעו, הקבוצה השיגה תוצאות פחות טובות, לא הצליחה כלל לנצח במשחקי הבית, וסיימה בפלייאוף התחתון.
בגביע, הקבוצה הצליחה יפה והגיעה עד שמינית הגמר, שם הפסידה למכבי ת"א אחרי הארכה.

היו מספר נושאים חמים שהיו על הפרק בקרב אוהדי הקבוצה במשך העונה, לחלקם אתייחס ולחלקם לא.
איני מעוניין לנתח את הנושאים המקצועיים הקשורים בשילוב שחקנים כאלה או אחרים, מאחר ואני מאמין שקבוצה טובה לא תיפגע מרוטציה מסויימת, מה גם שאף אחד מהשחקנים עדיין אינו בעל השפעה כה מכריעה על הקבוצה.
לא אתייחס גם להתרחשויות לקראת משחק הגביע. אין לי ספק שזה פגע במרקם הקבוצתי וביכולת, אולם היה מדובר באירוע נקודתי, ואני מתקשה לבודד אותו כסיבה העיקרית לירידה ביכולת במחצית השניה של העונה.

אני רוצה להתייחס לשתי הצהרות מהותיות של אייל ברקוביץ' בתחילת העונה, שגרמו להרבה חילוקי דעות בקרב האוהדים, ובהנחה שברקו ימשיך איתנו ויתמיד באותו קו, יהיו רלוונטיות גם לעונה הבאה.

ההצהרה הראשונה היתה שהקבוצה עדיין אינה מוכנה לליגת העל ושעלייה מיידית אינה נמצאת בראש סדר העדיפויות שלו.

האמירה הזו עוררה סערה גדולה בקרב האוהדים שטענו שהקבוצה לא תגיע להישגים ולא תתקדם, אם מראש הבעלים מצהיר שאינו מעוניין לעלות.
אני מסכים שמצד אחד מדובר בהצהרה בעייתית במידה מסויימת, אבל מצד שני זו הצהרה ריאלית, שמצביעה על בעלים המודע למצב הקבוצה ומבין אותו, גם בהתייחס להיסטוריה הארוכה של הקבוצה וגם למצבה בתחילת העונה.
מה ציפיתם? שקבוצה שהוקמה בקושי רב בתחילת העונה, תרוץ לאליפות ותתמודד על עלייה. הרי בקושי נשארו שחקנים מעונות קודמות בסגל וזו היתה קבוצה חדשה כמעט לגמרי.
מה ציפיתם? שקבוצה שמעולם לא הותירה חותם משמעותי או הגיעה להישגים גדולים תתרומם מיד לגבהים. הרי גם העלייה האחרונה לליגת העל התרחשה אך ורק בזכות חוק הקיזוז שהונהג לעונה אחת בלבד.

אני גם מאמין שכשהשחקנים עולים למגרש הם רוצים להצליח, להצטיין ולהתבלט גם מתוך מחוייבות לקבוצה ואולי בעיקר מתוך רצון להגשים שאיפות אישיות, ולא ממש עסוקים בהצהרות של בעל הקבוצה.

אז נכון שכאוהדים אנחנו מצפים להצלחות ורוצים ניצחונות, אבל אני חושב שהאמירה הזו בהחלט מצביעה על הסתכלות ריאלית של ברקוביץ' על מצב הקבוצה בתחילת העונה. הצהרות על עלייה אולי היו עושות טוב לנו כאוהדים, אולם אם נהיה ריאליים לקבוצה כרגע אין זכות קיום בליגת העל. אם נהיה כנים עם עצמנו, הרי כמות השחקנים המתאימים כיום לליגת העל (מושאלים ושחקני בית) היא נמוכה מאוד ולא מהווה בסיס יציב.

אני בהחלט מבין את האוהדים שדורשים הצהרת כוונות על יעדים/עלייה, אבל גם מבין את ברקוביץ' שנמנע מהצהרות שלא כל כך מציאותיות.

בהנחה שברקו ישאר והקבוצה תגלה המשכיות בסגל ותישען על יסודות בריאים הייתי מצפה לאמירה שונה לקראת העונה הבאה.

לגבי ההצהרה השניה על זרים, ישראלים ונוער – בחלק ב' של הסיכום.

הכתוב הינו טור דעה 

]]> https://rlzfans.co.il/%d7%a1%d7%99%d7%9b%d7%95%d7%9d-%d7%a2%d7%95%d7%a0%d7%94-%d7%97%d7%9c%d7%a7-%d7%90-%d7%a2%d7%95%d7%a4%d7%a8-%d7%92%d7%95%d7%9c%d7%93%d7%9e%d7%9f/feed/ 0 https://rlzfans.co.il/%d7%9e%d7%95%d7%93%d7%99%d7%9d-%d7%a0%d7%a9%d7%91%d7%a8%d7%a0%d7%95-%d7%98%d7%95%d7%a8-%d7%93%d7%a2%d7%94-%d7%a0%d7%9e%d7%a8%d7%95%d7%93-%d7%96%d7%a7/?utm_source=rss&utm_medium=rss&utm_campaign=%25d7%259e%25d7%2595%25d7%2593%25d7%2599%25d7%259d-%25d7%25a0%25d7%25a9%25d7%2591%25d7%25a8%25d7%25a0%25d7%2595-%25d7%2598%25d7%2595%25d7%25a8-%25d7%2593%25d7%25a2%25d7%2594-%25d7%25a0%25d7%259e%25d7%25a8%25d7%2595%25d7%2593-%25d7%2596%25d7%25a7 https://rlzfans.co.il/%d7%9e%d7%95%d7%93%d7%99%d7%9d-%d7%a0%d7%a9%d7%91%d7%a8%d7%a0%d7%95-%d7%98%d7%95%d7%a8-%d7%93%d7%a2%d7%94-%d7%a0%d7%9e%d7%a8%d7%95%d7%93-%d7%96%d7%a7/#comments Tue, 03 May 2016 18:22:43 +0000 מנהל פורום http://rlzfans.co.il/?p=4225 21:00 ביום שני האחרון , אני מקבל טלפון מאוהד הקבוצה , הייתי בטוח ששוב עוד שיחת עצבים על כך שהקבוצה הפסידה ואנחנו בסכנת ירידה לליגה א , אבל לא , השיחה הייתה פשוטה ורגועה " הקבוצה הפסידה ואני לא מתרגש " כך אמר אותו אוהד , "אין לי חשק להגיע למשחקים , אני לא נהנה" הוסיף . אז תמיד אפשר לבוא בטענות לאוהדים שהם מצפים לקחת את האליפות, גביע המדינה כל שנה ואת גביע האלופות ובסוף הם כועסים שהצלחות לא מגיעות , אני מאמין ש100% מהאוהדים חושבים את אותו הדבר ובעיקר מנסים לתרץ לעצמם שהנה בעונה הבאה הכול ישתפר ויוצאים לדרך חדשה במאבק על כל התארים .
אבל בין להיות מאוכזב מאי הצלחה מחד לבין להיות אדיש מאידך למצב יש פער גדול וכאוהד כדורגל  , האדישות היא מסוכנת לקבוצה , כשאוהד הופך להיות אדיש הוא מוצא את עצמו בבית , לא מגיע למשחקים , לא מתרגש ובקושי עוקב אחרי הקבוצה (למעט באתרי הספורט מיד בתום משחקי הליגה ) , אצלנו בראשון האדישות חוגגת .
זה לא התחיל בשנה האחרונה , זה התחיל לפני כעשור שהקבוצה ירדה לליגה השלישית , האוהדים שהיו ממלאים את יציעי הברפלד היו מגיעים כל שבוע -להתאכזב מחדש וכפי שציינתי להתאכזב זה בסדר , כי בכל פעם שאתה מתאכזב אתה מצפה לימים טובים יותר , לנצחונות מפתיעים ומרגשים , להבלחות בגביע המדינה , לכיף רגעי של יציע כתום חם ואוהב , אותם אוהדים נעלמו , התחושות לפני משחק היו של פרפרים בבטן והיום או יותר נכון בשנים האחרונות , אין את זה .
אוהד יכול לרוץ אחרי הקבוצה שלו בכל מגרש ובכל שעה גם אם הקבוצה תפסיד ולא תצליח אם הוא יחוש שנעשה הכול על מנת לגרום לו להנות ביציע.
אם נקח לדוגמה את אוהדי ליברפול האנגלית , אתם יודעים מתי בפעם האחרונה היא זכתה באליפות ? 1989/1990 אז נכון היו עוד מספר הבלחות בגביע הליגה  באמצע שנות ה2000 , אבל כמות הצופים שמגיעים למשחקים רק גדלה ולהשיג כרטיס למשחק באנפילד כמעט בלתי אפשרי , האהדה לקבוצה ברחבי העולם מתעצמת משנה לשנה ולא בגלל הצלחות (הם יודעים לאכזב בMONEY TIME  ) אלא בגלל הריגוש שהקבוצה יודעת לתת , ההנהלה שמתייחסת לאוהדים , להיסטוריה , לקהילה וגם אם הם טועים ( סיפור העלאת מחירי הכרטיסים) הם יודעים להתקפל ולהפנים שהכדורגל הוא קודם כל של האוהדים .
הגעתי השנה לרוב משחקי הקבוצה בבית ובחוץ , ראיתי את השחקנים שלנו , הכתומים אלו שמייצגים את העיר ראשון לציון נהנים ונותנים לנו חוויה של כדורגל טוב , בחצי השנה האחרונה מסיבה שיצטרך הבעלים אייל ברקוביץ לתת עליה את הדעת , הם כבויים , עייפים , לחוצים ומחפשים מקלט , הם יודעים תמיד שאפשר לקבל חום ואהבה ביציע רק שיראו שאכפת להם .
מודה שנשברתי אמש ולא הגעתי למשחק של הקבוצה , לא בגלל חוסר יכולת אלא בגלל האדישות שאופפת את אוהדי הקבוצה בשנים האחרונות ואולי אצלי זה הגיע גם . אם בכוונת המועדון להמשיך לייצר אוירת נכאים סביב הקבוצה הבוגרת אז אפשר לסגור את הכדורגל . ומילה אחרונה לקברניטי הקבוצה , הכול הפיך, הכול תלוי בכמות תשומת הלב ואהבה שתכניסו למועדון , הפועל ראשון לציון זאת העבודה שלכם , אבל הפועל ראשון לציון היא האהבה שלי .

הכתוב הינו טור דעה
הכותב הינו חבר בעמותת האוהדים של הפועל ראשון לציון

עמק האלה, שעות הבוקר- לפני הרבה הרבה זמן –גוליית  מן העיר הפלשתית גת,  המתואר כענק רב עוצמה ומפחיד ביותר עומד לצאת לקרב מול דוד – נער צעיר ורואה צאן , קרב אשר אמור להכריע את המערכה שפתחו הפלישתיים נגד ישראל. אם בתקופה זו משחק הווינר היה נערך, סביר להניח שהיחס לגוליית היה 1.05 ,לדוד יחס של 20.00 ואולי היה אנדר/אובר במספר מערכות.

התוצאות ידועות ודוד כנגד כל הסיכויים ובאחת הסנסציות היותר גדולות שידעה ככל הנראה האנושות גבר על גוליית הענק וניצח במערכה.

הבה ונדלג במנהרת הזמן כמה אלפי שנים קדימה:

איצטדיון הברפלד בראשון לציון, שעות הערב המאוחרות יום חמישי ה-28/01/2016 משחק שמינית גמר גביע המדינה בכדורגל  בין הפועל ראשון לציון מליגת המשנה  , לבין מכבי תל אביב  הטראבליסטית, נציגת ישראל בליגת האלופות, מועדון הכדורגל הכי מעוטר בישראל בכל הזמנים. הפועל ראשון לציון נמצאת באותו יחס מטפורי לזה שהיה דוד מול גוליית, אבל אם דוד ניצח את גוליית והדהים את עם ישראל אז גם הפועל ראשון לציון יכולה להדהים את עם הכדורגל הישראלי.

 עונת 2002/2003 מכבי תל אביב  עם ברוך דגו ואבי נימני דוהרת אל עבר אליפות ומוגרלת בחצי גמר הגביע למפגש מול הפועל רמת גן מתחתית הליגה השנייה, לכאורה ניצחון קליל למכבי תל אביב. במפגש זה לראשונה יחס של מעל 10.00 זכה בווינר ושרון אביטן עם שער סנסציוני בדקה ה-89 ניצח לאורדונים את המשחק 2:1 בדרך לזכייה היסטורית של רמת גן בגביע המדינה. ללא ספק יחסי הכוחות של הפועל רמת גן ומכבי תל אביב עונת 2002/2003 זהים ליחסי הכוחות בין הפועל ראשון לציון למכבי תל אביב עונת 2015/2016.
כמה שנים קדימה עונת 2012/2013 רבע גמר הגביע הפועל ראשון לציון מארחת את הפועל תל אביב. האדומים מתל אביב עם טוטו תמוז, סלים טועמה ,טל בןחיים, עומר דאמרי וניר נחום הגיעו להברפלד במחשבה שהם הולכים לטיול קליל ואז הגיע ספואן זועבי האחד והיחיד והכניע את אפולה אדל. הפערים בין ראשל"צ להפועל ת"א מודל 2012/2013 היו עצומים, אולי לא כמו הפערים בין המפגש עם הצהובים ביום חמישי הקרוב אך עדיין הם היו פערים מרחיקי לכת.

אני זוכר   האושר הרב, האקסטזות המטורפות, האנדרלין המדהים בסוף המשחק , באותו לילה, תחושה מדהימה שהחזירה אותנו למפה ליום אחד.

נכון שהליגה יותר חשובה, והמשחק ביום שני עם הפועל פתח תקווה חשוב מאד להמשך הדרך, אבל לערב אחד אני מוכן עכשיו לקנות שוב את אותה תחושה שקשה להסביר אותה על גבי שורות אלה, תחושה מדהימה, כיפית, שכרון חושים, אורגזמת כדורגל במיטבה שאפפה את כולנו לאחר הניצחון מול הפועל תל אביב לפני 3 שנים.

לערב אחד נתנתק מהליגה, נחזור לחלום, קיבלנו סוג של סוכריה, משחק מול מכבי תל אביב, אנחנו ממש לא פייבורטים,באחוזים זה 1% לעומת 99% לטובת מכבי ת"א  אבל כל אחד מאיתנו בגלל הסיכוי הבודד הזה ישמח לחוש ולשחזר את אותם אמוציות ותחושות מאותו משחק מול הפועל תל אביב.

אם דוד ניצח את גוליית אז למה שלא נהיה סינדרלה עד חצות הליל-, כי אם עדיין נהיה במגרש בחצות הליל אז כנראה שהמרכבה לא הפכה  לדלעת, או שהסינדרלה הכתומה תסיים את הקרב הפנדלים בשכרון חושים. או שאנחנו נחזור להיות "לכלוכית"..

הכתוב הינו טור דעה

6 נקודות מ-9 אפשריות בפתיחת העונה, אין ספק שלאור הכנה הלקויה ולאור לוח המשחקים שההגרלה סדרה לנו, אפשר להסתכל על חצי הכוס המלאה ולהיות מרוצים .
אם נסתכל קצת יותר "פנימה", נוכל לראות קבוצה צעירה, נמרצת, עם שחקנים רעבים שנלחמים על כל כדור ורוצים להצליח ולתקוע יתד בכדורגל הישראלי גם מבחינה אישית וגם מבחינה קבוצתית. להבדיל אפשר להסתכל על היריבה ששיחקנו מולה אמש, בני- לוד, קבוצה עם שחקנים "שבעים", שכבר נמצאים אולי בשלהי הקריירה ובאו אולי לגזור "קופון", גם אבו-ענזה, ימפולסקי, ינון ברדה, מחמוד עבאס , אימורו לוקמן וחבריהם , כולם אולי שמות, שחקנים לא זולים אבל הרבה מעבר לשיא.

אבל בוא נסתכל על הדשא שלנו. דומה שאם נבחן לעומקו את המשחק מול לוד ונהיה אמתיים לרגע, הרי שלוד היא זו שהכתיבה אמש את קצב  המשחק , הייתה יותר דומיננטית, החזיקה יותר בכדור אך גם מזל, משחק הקרבה של חוליית ההגנה שלנו, הצלה "נדירה" של תום אלמדון (שלא הייתה מביישת את דייויד סימן בימיו הגדולים), גרמו ללוח התוצאות להישאר מאופס ליד המשבצת של בני לוד (ולא דווקא בגלל שלוח התוצאות האלקטרוני החדש "נתקע" בדקה ה-29).

היציאה של החבורה בכתום למתפרצות הייתה קטלנית. אופיר חיים בחכמה, השאיר תמיד 2 שחקנים קדימה בכל מצב נייח לקבוצה האורחת, כך שכל הרחקת כדור בידי ההגנה הביאה את הקבוצה למצבים של 2 על 2 ולמתפרצות קטלניות כאשר השער השני של שלומי אביסדריס  נכבש מאותה מתפרצת אופיינית.

אך אל לנו חברים לשבת ולנוח על זרי הדפנה, עדיף לנוח על זרי קקטוס, להיות דרוכים גם לדברים כואבים.

במשחקים מל נצרת עלית ובני לוד, כבשנו ראשונים, דבר שהקל עלינו מאד את המשחק, גם נתן לחבורה הצעירה ביטחון וגם יצר מצב שהיריב רדף אחרינו במגרש , שלט וניסה להשוות , דבר שהותיר חללים בהגנת היריב והמשחק שלנו נשען ברובו על מתפרצות, ובכך גם כבשנו בצרורות.
במשחק ההפסד מול אחי נצרת ראינו כמה הקבוצה פגיעה וסובלת מחוסר ניסיון, אחי כבשו ראשונים, אנחנו רדפנו אחריהם, ספגנו את השני ומכאן סף שבירה נמוך וההמשך ידוע.
לטעמי ,הקבוצה עדיין סובלת מהיעדר "עומק" בסגל, ראינו עד כמה הפציעה אתמול של עבודי גרמה לכאב ראש למאמן גם בעמדת הבלם, אבי סטרול עלה חצי כשיר, גיא גרוס ביציע עדיין לא החלים והמאמן נאלץ לעשות שינויי תפקוד במגרש.

הקבוצה חייבת להתחזק בבלם נוסף, קשרה תקפי עם נסיון וחלוץ כובש שערים. ישנם מספר שחקנים חופשיים בשוק, רבים מהם הומלצו בפוסט בפייסבוק האוהדים לקברנטי המועדון.

לאחר 3 משחקים בלאומית הרי שמדובר בליגה כמעט מאוזנת, כך שחיזוק נכון, (ומה לעשות בשביל חיזוק צריך לפתוח את הכיס) יכול להקפיץ את הסגל המוכשר שיש לנו לטעמי עוד כמה שלבים קדימה.

ודבר אחרון, עדיין חסר לי את אותו קהל שימלא לפחות את שער 1 ביציעי הברפלד. בעבר אני זוכר את הכיף בלהגיע למגרש ואת האווירה הספוגה כולה בקהל כתוב רב , רעב וצמא לכדורגל מקומי ואיכותי.

משחקי הבית צריכים לההיפך לחוויה משפחתית בו כל המשפחה נוטלת חלק. בואו ונביט בקינאה בהפועל קטמון ירושלים איך הם הופכים את משחקי הבית להפנניג משפחתי עם מתקנים ופעילויות לילדים  מחוץ לאיצטדיון, וחווית כדורגל אמיתית מזקן ועד טף ללא גזענות וללא קללות.

יש בידי ההנהלה והמועדון את הכלים לעשות זאת. להחזיר את הקהל הכתום ליציע, להגדיל את הכמות וליצור חוויה חדשה. הכל עניין של ארגון נכון וחשיבה.

בברכת כתום עולה וגמר חתימה טובה

(נקווה שזה לא הגמר היחידי שראשון תגיע אליו השנה )

הכתוב הינו טור דעה