שאול מוספי או בשמו המוכר לכולנו "זיגי " איש המשק של הפועל ראשון לציון הלך לעולמו לאחר מחלה קשה בשנת 2010 .
בכל משחק של הפועל ראשון לציון בשנים האחרונות המבט לעבר קו המגרש בסמוך לספסלי הקבוצה נתקל בשממה , האיש והחליפה , האיש והסיגרייה כבר לא שם .
רבים מתושבי העיר הכירו את שאול , זוכרים אותו כאוהד מושבע של הפועל ראשון לציון כזה שהלך וליווה את הקבוצה מגיל קטן עד למינוי שהוא בגדר חלום עבור כל אוהד, להיות חלק בלתי נפרד מהקבוצה אותה אתה אוהד .
"זיגי " ביצע את עבודתו במסירות אין קץ , באהבה , בנתינה ללא גבולות עם רצון עז לסייע לשחקנים ולמועדון להתקדם ולהיות מהמועדונים המובילים בישראל .
השחקנים זוכרים אותו כמי שהיה שם שהם היו צריכים את היד המלטפת, החיוך , האדם שעודד אותם שמצב הקבוצה לא היה בשמיים , אדם שמבצע את כל שנדרש ממנו חרף הלקות השכלית שליוותה אותו מעת היוולדו , שאנחנו נזכרים בחיוך באותם משחקים בהם הכדור נבעט מעבר לחומות וזיגי היה רץ להחזיר את הכדור במהירות עולה בנו החמימות והזכרון הטוב של מסירות אין סופית של אדם למקום עבודתו , לא נשכח את מבטו הרציני והחודר בכל משחק , לא נשכח את הרצון שלו לסייע לקבוצה שלנו.
לאות הוקרה וכבוד , ההנהלה ומחלקת הספורט העירונית בראשות אמיר סולרסקי ואיתן שלום, החליטה לקרוא לקבוצת הנוער של נחלת-יהודה על שמו של שאול. הטקס נערך בתום שנה למותו בנוכחות המשפחה, חברי עירייה רבים, אוהדים ושחקני העבר של הפועל ראשון-לציון.
אבנר מוספי אחיו של שאול ז"ל מספר :
חמישים שנה שאול זכור בקרב כל ילד, נער או מבוגר, אוהדים שהגיעו מכל מקום אחר בארץ למשחק שבת, מהיציעים ראו את הופעותיו על המגרש, לבוש בחליפה צמודה ועניבה מהודקת תואמים למבנה גופו האתלטי והסיגריה הנצחית המונחת על שפתיו בקביעות ונשארת דלוקה ללא הפסקה אחת מהשנייה.
שאול עבר טלטלה לא קלה,בתקופה שהתגלתה בגופו המחלה, קבוצת הפועל ראשון-לציון עברה לידיים פרטיות, הבעלים החדשים החליטו כנראה משיקולים אישיים להעיף אותו החוצה. האיש הסתובב ברחובות העיר עם ראש חפוי מבושה עד שהנהלת קבוצת הנוער של הפועל נחלת יהודה חשה במצוקתו והחליטה לקחת אותו תחת חסותה, בזכותם עד מהרה הלך הרוח שלו השתפר במהרה.
כולנו מתגעגעים ומרגישים בחסרונו של האיש שידע לאהוב את הזולת, שאול לעולם לא אחז בידו כלי כתיבה, המגבלה השכלית שלו השאירה חותם של זיכרון חושים נדיר, שאול לא ידע קרוא וכתוב, אבל ידע להשתמש בתאי מוחו הפגום ללא דופי.
אוהדי הקבוצה :
יהודה שמר נזכר:" שאול מוספי "זיגי", בצעירותו , כלומר עוד טרם עבודתו בירקות ובהפועל, עבד במאפיה. היתה בראשון מאפית לחם שנקראה " מאפיות מאוחדות", שם עבד שנים בתור נער שוליה ובעיקר בקבלת הלחם מהתנור וסידורו ע"ג עגלות מיוחדות. במקביל אז, החל את התנדבותו בהפועל. אבא שלי היה מחסנאי במשך כמה שנים, ושאול היה מגיע, מצחצח את הנעליים של השחקנים הבוגרים, תולה כביסה, מגיע בשבתות מהבוקר מסייע בהכנת בגדים לכל הקבוצות מגיל הילדים וצפונה,מעולם (באותה תקופה, שאני מכיר וזוכר) לא היה שחקן בוגר שלא התייחס אליו בכבוד, נסע עם השחקנים לכל משחקי החוץ ואני זוכר את התלהבותו כשטס לראשונה בחייו למשחק באילת"
עידן לוי : "כשהיה לי בר מצווה לפני 13 שנים שאול דאג והיה איתי בצילומים של הקליפ. הוא עשה היכרות ביני לבין השחקנים ונתן לי במתנה חולצת אימון עם הספרה 20 של האליל ניסן קפטה. הייתי גם רואה אותו הרבה ברוטשילד. לדעתי אין ראשוני שלא מכיר את האיש והאגדה
ליאור שרף: " בכל פעם שהוא עשה לי שלום ברחוב , הייתי מתרגש כמו ילד קטן "
אנחנו תמיד נזכור את "זיגי "
1951-2010 יהי זכרו ברוך
