הפועל עפולה 2-0 הפועל ראשון לציון
אחד מסרטי הספורט האהובים עליי הוא "שדה החלומות" בכיכובו של קווין קוסטנר, שמספר על חקלאי שבנה מגרש בייסבול בתוך שדה התירס שלו. אחת הסצינות היפות בסרט היא צילום המגרש המואר בלילה באמצע השדה החשוך.
כשירדתי בערב מנצרת לכיוון העמק וראיתי מרחוק את האצטדיון המואר של הפועל עפולה, נזכרתי בסרט הנהדר שהיה לו גם סוף אופטימי מאוד. קיוויתי שגם המשחק יסתיים באופן אופטימי וסופסוף נראה ניצחון בעפולה.
המגרש בעפולה הוא אחד האהובים עליי. דשא מעולה, מראה מיוחד, חניה נוחה ויציעים קרובים קרובים לספסלים ולדשא, כך שאפשר לשמוע היטב את המאמנים והשחקנים.
עד כאן החפירות ומעכשיו למשחק.
הכתומים השתלטו על המשחק מהדקה הראשונה ולא נתנו לשחורים להניע כדור ולפתח איזה שהוא איום על השער. זנדברג הגיע בדקות הראשונות לשני מצבים טובים שהסתיימו בבעיטות חלשות לשער, אולם לאט לאט המשחק התאזן והתנהל בעיקר במרכז.
השחקנים עובדים קשה על המגרש, וניר ב. עובד קשה על הקווים. הוא לא יושב לרגע, מקפץ על הקו ונותן הוראות והנחיות לשחקנים כל הזמן:
חליבה צאאאא….
רבאח פתחחח ועוד ועוד…
בדקה ה 30 אנחנו זוכים בפנדל, אחרי נגיעת יד ברחבה. קדוסי מתכונן לבעוט, אבל הוא, כל השחקנים, השופטים ומאות הצופים מחכים ש…
כבוד המאמן לחמן יסיים לתת הוראות לשוער שלו. בכל זאת יש לו ניסיון בנושא כפרשן הליגה הבלגית. כשהמחזה ההזוי מסתיים, השוער נתקע באמצע השער, קדוסי בועט לפינה ומבקיע. אין כמו העצות של לחמן.
בהתקפה האחרונה של המחצית הראשונה זמיר פורץ נהדר משמאל, זנדברג מכין לקדוסי בתוך הרחבה למצב של 99%, אבל הבעיטה בשמאל אינה מדוייקת ואוהד מפספס הזדמנות לסגור עניין.
לא נורא, כי ההתקפה הראשונה של המחצית השניה היתה ממש מושלמת. סידרה של מסירות מסתיימת בהגבהה מדוייקת של לזמי מימין וקדוסי נוגח מחמישה מטרים פנימה, סוגר עניין וסוגר את החוב מהמחצית הראשונה. 0-2.
כאן הסתיים למעשה המשחק.
נ. ברקו זכה אמנם לשירי יורגן קלופ, אבל עשה הפוך ממה שהגרמני עושה, ביצע חילוף כפול מוקדם והכניס שני קשרים הגנתיים, מאנה וששונקר, כדי לחזק את החלק האחורי, וזה הצליח לו.
כשברקו השתכנע שהשחקנים שלו הבינו מה הוא רוצה ואין לו מה להגיד להם יותר, הוא פנה אל הקהל במשפט קטן: "אתם שקטים… " וזה הספיק.
עד הסיום עפולה השיגה הרבה קרנות עם מעט הזדמנויות וראשון לא ידעה לנצל את ההגנה הדלילה בכדי לאיים על השער, והתוצאה לא השתנתה.
משחק מצויין של ההגנה, שבה בלטו גרוס ובכר, שידעו לקרוא מצויין את המהלכים, הגיבו תמיד בזמן וללא טעויות. חליבה וסיימון סגרו מצויין באמצע, וזמיר הוכיח בכמה פריצות יפות מה הוא יכול היה להיות, אם רק ימסור או יבעט בזמן. קדוסי עשה בדיוק את מה שהוא צריך וישראלי היה שקט מאוד בשער.
אין ספק שהשחקנים נלחמים ומשקיעים בשביל נ. ברקו. הם משחקים באגרסיביות ולא מוותרים על כלום, כולל הוותיקים והמנוסים.
הקבוצה משתפרת, אבל מה בכל זאת חסר?
לדעתי חסר שחקן קישור שידע לתת את המסירה הנכונה לעומק, כי קדוסי וזמיר עושים תנועה נכונה, אבל לא מקבלים כמעט כדורים.
בנוסף יש מקום לעוד חלוץ ליד קדוסי, שיוכל גם להחליף אותו.
לא יזיקו גם קצת יותר הצטרפות של המגינים להתקפה וקצת פחות עבירות באיזור הרחבה.
שאפו ענק לצוות העידוד שלמרות הקור, עשה בית ספר לקהל המקומי. כמובן שספואן זועבי קיבל יחס מיוחד וידע להודות בהתאם.
בדרך חזרה, כשעליתי מהעמק לנצרת, האצטדיון כבר היה חשוך, אבל הסיום, כמו בסרט, היה אופטימי ונתן פתח לתקווה.
אנקדוטה קטנה לסיום
הסדרן שעמד לידי במחצית השנייה, סיפר לי שאימן בעבר במגדל העמק, והוא זה שהעביר לראשון את החלוץ האגדי עוזי כהן.
