הדקו חגורות, כוונו את השעונים ומחוגי הזמן ובואו ונשייט לנו במנהרת הזמן.
השנה היא 1996 שבת, סוף חודש ינואר, סיבוב ח' בגביע המדינה. באותה שנה ליגת העל מנתה 16 קבוצות. בחודש ינואר הקבוצות יצאו לפגרה של חודש, במהלכן שוחקו משחקי גביע הטוטו וכשבוע לפני פתיחת משחקי הסיבוב השני, שוחקו משחקי סיבוב ח' בגביע המדינה. בניגוד להיום, לא הייתה הגרלה מעורבת,כלומר 16 קבוצות הליגה הבכירה (אז הלאומית) הוגרלו לשחק מול 16 קבוצות מהליגות הנמכות.
עירוני ראשון לציון שזקפה לזכותה עד עתה גמר גביע אחדבסוף שנות ה-40 מול מכבי ת"א (מפגש כפול עם 2 הפסדים 3:1 ו 3:0) התחילה את המסע.
ההגרלה הולידה משחק חוץ ביבנה מול מכבי יבנה , קבוצת אמצע טבלה של הליגה הארצית, אז הליגה השנייה. באותה עונה ראשל"צ שלנו הייתה קבוצה שנאבקה בתחתית ויקו חדד החליף באמצע העונה את ויטלי סב'צנקו כמאמן. העוזר היה מאמן קבוצת הכושר בכדוריד של הפועל פ"ת, דאז אייל לחמן. (אגב בתווך בין הפיטורין של סבצ'נקו למינויי של חדד זכה לחמן לטבול לראשונה טבילת אש כמאמן ראשי את משחק חצי גמר גביע הטוטו שהתקיים במגרש בפ"ת, הפסד בפנדלים להפועל ב"ש אחרי 0:0 בתום 120 דקות).
נחזור ליבנה- משחק שנערך על כר דשא רעוע ונשק להארכה הוכרע עמוק בזמן פציעות שממש רגע לפני השריקה להארכה, דני אלברט הכניע את שוערה הצעיר של יבנה דאז,אסי רחמים בכדי להקנות 1:0 ניצחון לראשל"צ ועלייה לשמינית גמר הגביע.
שמינית גמר- שוב שבת (כל משחקי הגביע עד לשלב חצי הגמר נערכו בשבת באותה תקופה) משחק בית מול הפועל בית-שאן. ניצחון חד ומרשים 3:0 לחבורה הכתומה של חדד את לחמן כולל שער מרהיב ובלתי נשכח של דודו אלקסלסי וראשון- לא יאמן כבר ברבע הגמר.
רבע הגמר- חודש אפריל צהריי יום שישי- איצטדיון גאון ביפו המיתולוגי- משחק מול האחרונה בטבלת הליגה הבכירה בית"ר ת"א. פיגור מוקדם של החבורה בכתום לא מוציא את הרוח מהמפרשים ולאחר הארכה החברים כבר בחצי הגמר עם ניצחון 2:1.
משחקי חצי הגמר נקבעו לחודש יוני לאחר תום משחקי הליגה. איצטדיון רמת גן באותה שנה עבר שיפוצים כך שבלומפילד היווה את הזירה החדשה לאירוח המשחקים.
במחזור הסיום של הליגה ראשל"צ זכתה בניצחון נאה 2:0 על בית"ר ת"א שהייתה זקוקה לניצחון על מנת לשרוד בליגה, אבל הבחורים הוכיחו ספורטיביות ולמרות שנכון משחק אמצע שבוע חשוב החבורה של ויקו את לחמן(אשר שיחקה באותו משחק בתלבושת סטייל יובנטוס) מורידה את הבית"רים ליגה לפני האיחוד המרגש עם שמשון, רמלה וכל השאר.
חוזרים לחצי הגמר בלומפילד שער 3, שעה 15.00 בצהריים – משחק מול בני יהודה . השמש יוקדת בצהריי חודש יוני, אבל זה לא מנע מיותר מ-2000 כתומים לפקוד את האיצטדיון.
באופן אישי עבדיכם הנאמן ששירת באותה תקופה בבסיס אי שם ברחבי ישראל, סידר לעצמו 2 תורים בחר"פ ובדיקות וזאת על מנת לקבל שיחרור מהצבא שחלילה וחס לא ירשה לעצמו להפסיד ולו רגע מהחגיגה הנדירה. (הרי מי מבטיח שדבר שכזה יחזור על עצמו- עובדה שבדיעבד נאלצנו לחכות 17 שנה מאז).
עוד פרט חשוב. שוערה המצטיין של הקבוצה שביט אלימלך חתם בהפועלת"א ולמעשה משחק חצי הגמר עשויי היה להיות האחרון במדי הכתומים, אלא אם כן הקבוצה תעפיל לגמר הגביע. שביט סגר 5 עונות מופלאות במדי הקבוצה כולל שער בפנדל באחד ממשחקי הליגה מול הפועל בית שאן.
במשחק מול בני יהודה הייתה חגיגה כתומה, של הראשונים שהם אלה שזכו בהגרלה לארח את המשחק וללבוש את החולצות הכתומות. משה סבג עשה 1:0. ניר שקווה בבעיטת יעף הכפיל את התוצאה.
במחצית השנייה גרסימץ צימק אך ולדימיר גרשנייב ושרון מרציאנו קבעו 4:1 מדהים והעפלה לגמר הגביע.
במשחק השני שנפתח בשעה 17.00 התמודדו מכבי ת"א ומכבי חיפה, כולנו רצינו כי תל אביב שזכתה באליפות אותה אימן דרור קשטן תנצח, שכן דבר זה יבטיח את הכרטיס לגביע המחזיקות. ואכן ת"א ניצחה 2:1 אבל הדבר הזכור ביותר מהמשחק הזה היא בדיקת הפוריות בניצוחם של אייל ברקוביץ' ואיציק זוהר.
הגמר נערך שבוע לאחר מכן, שוב בלומפילד, שעה 17.00. היריבה האלופה מכבי ת"א, שאגב עברה את כל המשוכות הכי קשות בדרך לגמר (הפועל ירושלים- מוליכת הליגה השנייה דאז, הפועל חיפה הנוצצת של אברהם גרנט, בית"ר י-ם ומכבי חיפה)הפעם מפקדיי בצבא הטילו וטו על יציאה, אך כייון שהיה למחרת משחק הגמר יום בחירות במדינה (ביבי עלה לראשונה לשלטון), ביקשתי לצאת על מנת שאוכל להביא עימי תעודת זהות ולממש לראשונה בחיי את זכותי הדמוקרטית להשפיע.. בתחילה סירבו ונאלצתי לחפש חדרים בבסיס שעתידים לצפות במשחק הגמר. אני זוכר את שאלתי – אתם רואים היום את הגמר, וכלא מאמין הדגשתי- מכבי נגד ראשון: להאמין שזה קורה, שעוד מישהו יאשר לי שראשון בגמר.
בסוף בשעה 17.00 ניתן האישור המיוחל לצאת למשחק. בדרך שמעתי ברדיו את שידור המחצית הראשונה. כשהגעתי למגרש כבר היה 3:0 למכבי. הפסדנו 4:1. (קפטה בשער המפורסם) אבל מאז חגיגת חצי הגמר האחרונה חלפו 17 שנה.
זו חגיגה אמיתית, שוב מזכירים אותנו, שוב אנחנו בטופ, שוב מרגישים על גג העולם. זה לא קורה כל יום, זה משהו מיוחד.. אני כבר לא יכול לחכות..
הנה זה מגיע תנו לראשון…….
