יום הזיכרון עבור כולנו נחשב לאחד הימים הקדושים והחשובים לנו כעם .
זה הזמן שלנו להזכיר ולהתייחד עם משפחות שחקני ואוהדי הפועל ראשון לציון שנפלו חלל במהלך השנים.
רב"ט מרדכי רדאי ז"ל – שחקן קבוצת הבוגרים של הפועל ראשון לציון
בן חיים ושולמית. נולד ביום י"א באדר תש"י (28.2.1950) בראשון לציון ולמד בבית הספר היסודי "ישורון" ובבית הספר התיכון הריאלי. הוא היה ספורטאי מחונן וביחוד הצטיין בריצות שדה ארוכות. הוא היה גם שחקן כדורגל בקבוצת הנערים של "הפועל" ראשון לציון. אחרי כן הצטרף לקבוצת הבוגרים. היה לו רצון עז להתקדם, ללמוד ולהוסיף דעת. הוא ידע להגשים כל רעיון שהגה ושום דבר לא עמד בפני רצונו. משהחליט להתרכז בלימודים, היה אחד התלמידים המצטיינים. ביתו הפך להיות מרכז חברתי וחבריו, שהתקבצו שם, הרגישו עצמם כמו בביתם.
מרדכי גויס לצה"ל בנובמבר 1968 והוצב לחיל ההנדסה. אחרי הטירונות יצא לקורס מ"כים ועמד בו בהצטיינות. אחרי כן נשלח לקורס מש"קים. ביום א' בטבת תש"ל (10.12.1969), נפל מרדכי בהפגזת האויב באזור התעלה והובא למנוחת עולמים בבית הקברות בראשון לציון.
טור' שמחה מנקר ז"ל- שחקן קבוצת הנוער הפועל ראשון לציון
שמחה, בן בתיה ואליעזר, נולד ביום כ"ח בתשרי תשי"ד (7.10.1953) בחיפה. הוא למד בבית-הספר היסודי על-שם גורדון בקרית חיים, ובבית-הספר "בארי" בראשון לציון. אחרי-כן המשיך בלימודיו בבית-הספר התיכון "עמל" ברחובות. שמחה היה תלמיד טוב וממושמע, ואהוב על מוריו ועל חבריו. בימי החופשות מן הלימודים עסק במלאכות שונות לבל יפול למעמסה על הוריו, שפרנסתם לא נמצאה להם בשפע. הוא היה חבר בתנועת "הצופים" ואחרי-כן הצטרף לתנועת "הנוער העובד והלומד", וברבות הימים הדריך בקן התנועה בראשון לציון. בימי ילדותו חלה במחלה קשה והרופאים כמעט אמרו נואש. אך גופו ידע לגבור על כל הפגעים וההסתבכויות והוא הבריא לחלוטין. חובב ספורט היה, נלהב מאוד לכדורגל, ונמנה עם חברי נבחרת הכדורגל של "הפועל" ראשון לציון. הוא הקדיש את זמנו הפנוי לפעילות ציבורית, קיבץ אליו בני נוער משוטטים ועמל להקנות להם ערכים חברתיים בסיסיים. שמחה, בנדיבותו, אהב לעזור לזולת ולסייע לכל נזקק. חביב ואהוב היה על ידידיו, ושום אדם לא רחש לו טינה. אהבתו לאחותו הייתה לשם דבר, והוא השגיח עליה כעל בבת-עינו, לבל יאונה לה כל רע. אדיב היה ומנומס, נעים הליכות, שופע רוך וחום סביבותיו. הוא התכונן לשאת את ציפורה חברתו לאישה.
שמחה גויס לצה"ל במחצית נובמבר 1971, והוצב לחיל התותחנים. לאחר תקופת אימונים נקבע תפקידו כאיש צוות של תותח מתנייע 175 מ"מ. הוא היה חייל טוב, אחראי ומסור לתפקידו, ושימש דוגמה לחבריו במזגו הטוב ובסבילותו. תמיד השתדל שלא להדאיג את הוריו והקפיד לכתוב מכתבים הביתה. על חלקו בפעילות מבצעית הוענק לו "אות השירות המבצעי". במלחמת יום-הכיפורים השתתף שמחה בקרבות הבלימה נגד הסורים ברמת הגולן. ביום י"ד בתשרי תשל"ד (10.10.1973) נפל שמחה בקרב. ליד ציר הנפט, בשעה שיחידתו ריתקה באש ארטילרית את כוחות האויב, התפוצץ התותח ושמחה נפגע ונהרג. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין בראשון-לציון. השאיר אחריו אב, אם, אח ואחות. לאחר נופלו הועלה לדרגת רב-טוראי.
במכתב תנחומים למשפחה השכולה כתב מפקדו: "שמחה היה חבר אהוד ואהוב על הכול – חייל ממושמע ואמיץ לב".
הוריו תרמו לזכרו ספר תורה לבית-הכנסת "נווה שמואל" בשכונת בית מעון בראשון לציון; בינואר 1977 יצאה לאור חוברת בשם "אחי", שנכתבה על-ידי אחותו פנינה, במלאת לה חמש עשרה שנים. בחוברת ניסתה להציב עדות-בכתב לאחיה, שנפל והוא צעיר כל כך, ולהחזיר לו כגמולו, שמץ מהחום והרוך הנפלאים, שהוא העניק לה עד אשר ניטלו חייו והוא רק בן עשרים שנה ועוד שלושה ימים.
טור' ישראל אליהו ז"ל -שחקן נוער הפועל ראשון לציון
בן דניאל וסולטנה. נולד בשנת תרצ"ח (1938) באיזמיר שבתורכיה. למד בבית הספר "אליאנס" שבאיזמיר. בשנת 1949 עלתה משפחתו לארץ. למד בבית הספר על שם מאיר שפיה. היה חבר באגודת הספורט "הפועל" ראשון לציון ושיחק בקבוצת הכדורגל שלה.
אליהו גויס לצה"ל במחצית נובמבר 1955 והוצב לחיל השריון. אחרי שחרורו משירות סדיר היה נקרא לתקופות של שירות מילואים. אור ליום כ"ח בכסלו תשל"א (26.12.1970), נפצע מפעילות אויב ונפטר מפצעיו. הובא למנוחת עולמים בבית הקברות בראשון לציון.
רס"ב חי חיים קלדרון ז"ל- אוהד הפועל ראשון לציון
בן אסתר ומשה. נולד ביום כ"ח באב תש"י (11.8.1950) בראשון לציון. אח לשרה, מלי ורבקה. חיים חי למד בבית-הספר היסודי "סיני" שבראשון לציון, ובבית-הספר התיכון "עמל" אשר ברחובות. חיים היה פעיל נמרץ בתנועת "הנוער העובד", היה חובב ספורט מושבע, אהב כדורגל והעריץ את קבוצת "הפועל ראשון לציון", נהנה מצעדות ומטיולים בחיק הטבע. עוד כילד התעניין חיים במכונות ובמכונאות, ואף הפך ברבות הימים למכונאי רכב.
בתחילת נובמבר 1968 התגייס חיים לצה"ל, לחיל החימוש, ושירת במחנה שורה. חבריו סיפרו שהיה אדם טוב לב, בעל נכונות ורצון עז לעזור, מסור לעבודתו למשפחתו ולחבריו.
את חברתו ורדה הכיר לאחר השירות הסדיר, בין השניים ניצתה אש האהבה והם נישאו לאחר זמן קצר. עם שני בניהם, איתי ועידו, בילה חיים שעות רבות וארוכות, הוציאם לטיולים בטבע, קרא בפניהם ויחד צפו בטלוויזיה.
בשלהי יולי 1977 הצטרף חיים לשורות צבא הקבע, וחבריו מספרים שהיה "מגיע לצבא, אפילו בימי מחלה".
כשהיה חיים בן ארבעים תקפה אותו מחלת הסרטן. הוא נלחם במחלה בכל כוחו כשבני משפחתו מבקרים ותומכים בו כל העת, אך לאחר ייסורים רבים וטיפולים ממושכים גברה עליו מחלתו. חיים הובא למנוחות ביום י"ד בשבט תשנ"ז (22.1.1997) בבית העלמין בראשון לציון. בן ארבעים ושבע היה במותו. השאיר אחריו אשה, שני בנים, הורים ושלוש אחיות. ביום חורפי בגשם זלעפות, נישא לרעייתו, וביום כזה הובא למנוחות. עננים שחורים ומטר כבד ליוו אותו בדרכו האחרונה. הועלה לדרגת רס"ב לאחר מותו.
במכתב ניחומים למשפחה כתב הרמטכ"ל אמנון ליפקין שחק: "חיים שירת כאחראי מחלקת אחזקה בבסיס אחסנה השייך לאגף הטכנולוגיה והלוגיסטיקה. חיים חי תואר על ידי מפקדיו כנגד מקצועי ומסור שביצע תפקידו על הצד הטוב ביותר, דאג וטיפח את חייליו והיווה עבורם דוגמה אישית." בתעודת הוקרה שנמסרה למשפחה כתב ראש אגף כוח אדם: "חיים ראה את שירותו כשליחות ונשא בה במסירות ובאהבה, נכון ומסור תמיד, הקדיש עצמו להגברת כוחו של צה"ל ולטיפוח רוחו, כאשר טובת המדינה לנגד עיניו".
סרן שלמה צליל ז"ל - שחקן קבוצת הנוער של הפועל ראשון לציון
בן לדוד צליל (צלליכן) ולאלה לבית קלימן. נולד ביום כ"ג בשבט תש"א (20.2.1941) בראשון-לציון. צאצא למשפחה עובדת ותיקה ודור שישי בארץ.
שלמה למד בבית-הספר היסודי "חביב" בראשון-לציון ולאחר-מכן בבית-הספר התיכון הגימנסיה הריאלית ראשון לציון, סיים את התיכון בגימנסית ערב בראשון שם היה התלמיד היחידי במגמה הריאלית.
במסגרת זו אף בנה מעבדה ביתית על מנת להתאמן לקראת הבחינה המעשית במקצוע הכימיה.
שלמה היה ברוך כישרונות ופעילויות. לדוגמא בילדותו בנה "פנס קסם" והכין עבורו סרטון מצוייר של סיפור באורך מלא. שלמה השתייך לתנועת "הנוער העובד", השתתף שם בפעילויות השונות והיה פעיל בעיצוב ועיטור ה"קן" במיוחד לקראת חגים ואירועים חגיגיים. היה חבר "הפועל" ושחקן כדורגל בקבוצת הנוער של "הפועל" ראשון לציון, כמו כן הוא נהג לבקר ולשחק שחמט במועדון השח- מט של ראשון לציון,
השתתף בפעילויות גדנ"ע קליעה, ופעילויות גדנ"ע אוויר, בהשפעתם בנה דגמי מטוס וטיסנים גם בבית.
אהב מוסיקה וציור. ניגן באקורדיאון וחלילית בבית ובכלי נשיפה במסגרת תזמורת ראשון לציון. שלמה נהג לשרבט ציורי קונדס, והשתתף בקורסי גרפיקה.
התגייס לצה"ל בנובמבר 1958 בגיל 17 וחצי, התנדב לקורס טייס וסיימו בהצלחה. ביותו בטייסת, במסגרת שירותו הצבאי, למד את מקצועות הכלכלה והסטטיסטיקה בשלוחת האוניברסיטה בקורסי ערב בתל-אביב במקביל לפעילות הטייס הרגילה. הוצב בטייסת תובלה והגיע לתפקיד קברניט. בהתאם לנוהג דאז שינה את שם המשפחה לשם צליל. שמחת חיים היתה מסגולותיו הבולטות, כמו כן פשטות-הופעתו וצניעות-הליכותיו, עדינות נפש וקשר הדוק למשפחה. שלמה היה אהוב ומוערך על ידי משפחתו, מכיריו והסובבים אותו.
בליל י"ח באייר תשכ"ד (29.4.1964) הטיס מטוס נורד (מספר כנף 44) בטיסת אימון של ניווט לילי בגובה נמוך במסגרת קורס נווטים. השמים היו מכוסים עננים 7/8 . המטוס, שלא היה מצויד לא במכ"ם, לא במד גובה אלקטרוני וכמובן לא באמצעי ראיית לילה, פגע בשולי המכתש הגדול ושבריו התפזרו בתוך המכתש. צוות האוויר במטוס כלל חמישה אנשי צוות וארבע חניכי קורס הנווטים. כל הצוות נהרג בתאונה זו. סגן שלמה צליל הובא למנוחת-עולמים בחלקה הצבאית שבבית-הקברות האזרחי בראשון-לציון.
לאחר מותו שינו בני משפחת דוד ואלה צלליכין את שם משפחתם לצליל. המשפחה הוציאה חוברת לזכר שלמה. שלמה מונצח במצבות חללי צהל בראשון לציון, בתחרות שח מט שנתית (עד כתיבת מסמך זה נערכת זו השנה החמישים), ובקבוצה הנקראת על שמו במסגרת מועדון השח -מט של ראשון לציון. המשפחות השכולות בתאונה זו יזמו והקימו אנדרטה לנופלים במצפה רמון בשם יד לתשעה. כארבעים וחמש שנים לאחר התאונה הועלה לדרגת סרן. טכס הענקת הדרגה נערך בבית אבות בחיפה, שם שהה אביו.
-
יהי זכרם ברוך
