21:00 ביום שני האחרון , אני מקבל טלפון מאוהד הקבוצה , הייתי בטוח ששוב עוד שיחת עצבים על כך שהקבוצה הפסידה ואנחנו בסכנת ירידה לליגה א , אבל לא , השיחה הייתה פשוטה ורגועה " הקבוצה הפסידה ואני לא מתרגש " כך אמר אותו אוהד , "אין לי חשק להגיע למשחקים , אני לא נהנה" הוסיף . אז תמיד אפשר לבוא בטענות לאוהדים שהם מצפים לקחת את האליפות, גביע המדינה כל שנה ואת גביע האלופות ובסוף הם כועסים שהצלחות לא מגיעות , אני מאמין ש100% מהאוהדים חושבים את אותו הדבר ובעיקר מנסים לתרץ לעצמם שהנה בעונה הבאה הכול ישתפר ויוצאים לדרך חדשה במאבק על כל התארים .
אבל בין להיות מאוכזב מאי הצלחה מחד לבין להיות אדיש מאידך למצב יש פער גדול וכאוהד כדורגל , האדישות היא מסוכנת לקבוצה , כשאוהד הופך להיות אדיש הוא מוצא את עצמו בבית , לא מגיע למשחקים , לא מתרגש ובקושי עוקב אחרי הקבוצה (למעט באתרי הספורט מיד בתום משחקי הליגה ) , אצלנו בראשון האדישות חוגגת .
זה לא התחיל בשנה האחרונה , זה התחיל לפני כעשור שהקבוצה ירדה לליגה השלישית , האוהדים שהיו ממלאים את יציעי הברפלד היו מגיעים כל שבוע -להתאכזב מחדש וכפי שציינתי להתאכזב זה בסדר , כי בכל פעם שאתה מתאכזב אתה מצפה לימים טובים יותר , לנצחונות מפתיעים ומרגשים , להבלחות בגביע המדינה , לכיף רגעי של יציע כתום חם ואוהב , אותם אוהדים נעלמו , התחושות לפני משחק היו של פרפרים בבטן והיום או יותר נכון בשנים האחרונות , אין את זה .
אוהד יכול לרוץ אחרי הקבוצה שלו בכל מגרש ובכל שעה גם אם הקבוצה תפסיד ולא תצליח אם הוא יחוש שנעשה הכול על מנת לגרום לו להנות ביציע.
אם נקח לדוגמה את אוהדי ליברפול האנגלית , אתם יודעים מתי בפעם האחרונה היא זכתה באליפות ? 1989/1990 אז נכון היו עוד מספר הבלחות בגביע הליגה באמצע שנות ה2000 , אבל כמות הצופים שמגיעים למשחקים רק גדלה ולהשיג כרטיס למשחק באנפילד כמעט בלתי אפשרי , האהדה לקבוצה ברחבי העולם מתעצמת משנה לשנה ולא בגלל הצלחות (הם יודעים לאכזב בMONEY TIME ) אלא בגלל הריגוש שהקבוצה יודעת לתת , ההנהלה שמתייחסת לאוהדים , להיסטוריה , לקהילה וגם אם הם טועים ( סיפור העלאת מחירי הכרטיסים) הם יודעים להתקפל ולהפנים שהכדורגל הוא קודם כל של האוהדים .
הגעתי השנה לרוב משחקי הקבוצה בבית ובחוץ , ראיתי את השחקנים שלנו , הכתומים אלו שמייצגים את העיר ראשון לציון נהנים ונותנים לנו חוויה של כדורגל טוב , בחצי השנה האחרונה מסיבה שיצטרך הבעלים אייל ברקוביץ לתת עליה את הדעת , הם כבויים , עייפים , לחוצים ומחפשים מקלט , הם יודעים תמיד שאפשר לקבל חום ואהבה ביציע רק שיראו שאכפת להם .
מודה שנשברתי אמש ולא הגעתי למשחק של הקבוצה , לא בגלל חוסר יכולת אלא בגלל האדישות שאופפת את אוהדי הקבוצה בשנים האחרונות ואולי אצלי זה הגיע גם . אם בכוונת המועדון להמשיך לייצר אוירת נכאים סביב הקבוצה הבוגרת אז אפשר לסגור את הכדורגל . ומילה אחרונה לקברניטי הקבוצה , הכול הפיך, הכול תלוי בכמות תשומת הלב ואהבה שתכניסו למועדון , הפועל ראשון לציון זאת העבודה שלכם , אבל הפועל ראשון לציון היא האהבה שלי .
הכתוב הינו טור דעה
הכותב הינו חבר בעמותת האוהדים של הפועל ראשון לציון
