בסיום המשחק בכפר סבא הרגשתי סוג של תחושה לא מוסברת שכנראה רק אוהדי כדורגל מבינים אותה. סוג של אכזבה, אולי כעס, ריקנות ואולי אפטיות מסוימת. מצד אחד על פניו תוצאת תיקו בכפר סבא, היא תוצאה סבירה בהחלט ונקודה חשובה בדרך הארוכה. מצד שני אלו יכלו להיות 3 נקודות שיובילו אותנו חזרה למאבק העלייה. פספוס!!!
שוב בדרך לניצחון וגול מרגיז ולא מחויב המציאות בדקות האחרונות טורף את כל הקלפים, וזה קורה יותר מידי העונה. יש תחושה שאם לא היינו מאבדים את הנקודות במשחקים האלה היינו באחד משני המקומות שמוביל את הקבוצה בחזרה לליגת העל. הליגה הלאומית היא ליגה משוגעת וכל תוצאה לא ידועה מראש. קבוצה במקום האחרון יכולה לנצח את הקבוצה במקום הראשון וזו לא תהיה סנסציה מרעישה. אם חיברת 2 ניצחונות ברצף אתה בצמרת ושני הפסדים אתה מסובך במאבקי התחתית,
מה שבטוח שכל אוהד בליגה הזאת מסתובב עם מחשבון בכיס ומתחיל לחשב אחרי כל משחק באיזה מקום הקבוצה ממוקמת. אין הרבה כדורגל בליגה ה-2 ובטח הרמה לא גבוהה וכל משחק הוא סוג של שעמום, קשה לצפייה. מה שקובע הוא השפיץ של הנעל והיכולת של הקבוצות לא לאבד את שער היתרון עד סוף המשחק. היכולת המנטאלית והחוזק של השחקנים, זה מה שהופך אותך לקבוצה טובה או חלשה בליגה הלא יציבה הזאת. אבל בסופו של דבר כמה שזה נראה תמיד קרוב זה בפועל מאוד רחוק,
היכולת לשמור על יציבות היא מאוד בעייתית ורק שחקנים מגובשים שמשחקים כיחידה אחת למען מטרה אחת יוכלו לעמוד ביעדים שנקבעו ולאורך זמן. אנחנו כאוהדים נצטרך לחיות עם המציאות הזאת והרגשה של שמחה מטורפת מצד אחד מתחלפת בכעס ותסכול מצד שני בשבוע שאחרי.
אלו חייו של אוהד כדורגל ממוצע שהקבוצה שאותה הוא אוהד לא מגיעה מקטלוניה אלה ממדינה שבה ליגה הפכה מליגה שישית בטיבה בעולם לליגה במקום ה-44 ועוד לא דיברתי על הליגה הלאומית.
אבל אמרו שהכל זה מלמעלה ומי שמאמין לא מפחד. אז כאוהדים תמיד נאמין ונלך אחרי הקבוצה באש ובמים בתקווה שהכל יתחבר ונהפוך לקבוצה מנצחת, איכותית שתוביל אותנו להישגים, אפילו עוד השנה או שנצטרך לחכות להזדמנות הבאה. כבר אמרתי שכמה קרוב, ככה רחוק..
שיהיה שבוע כתום@
הכתוב הינו טור דעה
