ח-צ-י ג-מ-ר חברים , חצי גמר.
ולא, אני לא מדבר על מכבי חיפה, ק"ש, או הפועל רמת גן, אלא על הקבוצה שלי , הפועל ראשון לציון.
כן, אוהד של הפועל ראשון. דבר שלצערי לא שכיח גם כאן בראשון לציון.
ומה שמטורף , שאחרי כל העונה הזו דווקא אנחנו הגענו לשם.
אולי זה בגלל אייל לחמן, מאמן בעל הברקות גאוניות בכמה משחקים (המשחק מול הפועל תל-אביב) ששיגעו אותו יותר מ"המשוגע" שמנסה התקשורת לצייר. דרך סגל דיי צעיר שבחלקו נשמר מהעונה שעברה, שחקנים כמו ליאור ברטקובסי המוכשר,הקפטן גיא אבנד(שכבר עשה היסטוריה קטנה ביחד עם שאר הסגל והניף את גביע הטוטו – לאומית, התואר הראשון של המועדון), אופיר צדוק, אסף כהן וגל מאיו הלוחמים שחלקו הגיע מליגה א', אך שחקנים צעירים רעבים וטובים כמו ספואן זועבי ושלומי בן עשור, שחקנים טובים שנותנים את הנשמה, ששיחקו כבר בלאומית כמו איתי טואף, רז כהן מור שקד ואלירן סיימון , שחקני בית כמו דניאל מכלוף אורי זוזוט ועומר אצילי ושחקנים בעל שם כמו ליאור אסולין וברוך דגו.
אם לומר את האמת, עושה רושם שהעונה היא אכזבה בליגה – לא הצלחנו להילחם באמת על העלייה, אבל מה שכבר דיי תיקן את זה, ויכול אולי בעז"ה לתקן ממש ולהפוך את העונה הזאת לעונה בלתי נשכחת הוא גביע המדינה.
לגביע נכנסנו נגד הפועל קטמון, למי שלא מכיר-קבוצה מליגה א' עם קהל ששווה הרבה יותר מזה, באותו משחק שהתנהל תחת מזג אוויר גשום וקר והסתיים בניצחון 2:0, בסיבוב הבא זה הלך קצת יותר קשה אך בכל זאת עם ניצחון מול אחי נצרת, גם בבית הפעם 2:1, ובסיבוב שלאחר מכן עוד יותר קשה מול הפועל רעננה עם ניצחון בפנדלים.
למשחק רבע הגמר ההגרלה הייתה קשה, אולי הקשה ביותר, מול מחזיקת גביע המדינה הפועל ת"א. בסביבות הדקה ה38 באותו משחק, מגן הפועל ת"א, יגאל אנטבי ניסה להוריד את כדור הגובה לרגלו של אפולה אדל השוער, אך אנטבי לא הצליח ונגח את הכדור בצורה לא טובה ומשם ספואן זועבי (אחיין של) הצליח לגעת בכדור ולהסיט אותו לפינה הרחוקה לשערם של אפולה אדל והפועל ת"א ההמומים 1:0 לראשון.
מכאן , התחיל טירוף ואקסטזה שהתרחשו אז ביציע 1 הכתום שלא הזכיר לי משהו דומה, בעצם , אולי את הטירוף שהלך באיצטדיון כשבמשחק העלייה מהלאומית לפני שנתיים נודע שהפועל רעננה מובילה על הפועל כפ"ס , תוצאה שעזרה להעפיל לליגת העל ואת העלייה. אחרי הגול הזה לא ידענו איפה אנחנו נמצאים, אנשים התחילו להתחבק שם והייתה תחושה שראשוניה בדרך לעשות היסטוריה ולחזור לחצי הגמר לראשונה מאז 1996.
מאותו רגע, יכולנו להוביל עוד, אבל גם יכולנו לספוג. הלב של כל הכתומים ירד לתחתונים, עד לסיום המשחק.
השריקה של השופט נשמעה ונתנה את האות לחגיגות, השחקנים רצו לאוהדים והייתה חגיגה ענקית ביציע "נוסעים לרמת גן"!
הליגה המשיכה מאז, הספקנו להתרחק עוד יותר מעלייה וחלום הגביע משתלט ותופס גודל ותאוצה.
בפעם האחרונה שראשון הייתה בחצי הגמר, זה היה ניצחון על בני יהודה, לא הייתי באותו משחק, באותה תקופה הייתי תינוק בן שנה, אבא שלי ואחיו (דודים שלי) היו שם.
בגמר, הפסדנו 4:1 למכבי ת"א אך זה הקנה לראשון כרטיס היסטורי למשחקים במסגרת אירופאית שהסתיימו בהדחה בדקה ה90 נגד קבוצה מולדבית.
בכלל, רגעי השמחה אצל אוהדי ראשון הם נדירים, וגם להיות אוהד של ראשון זה דיי להיות שונה, במיוחד בתקופה האחרונה (בשנים האחרונות).
כשאתם הערצתם את קטן,נימני,ושמעון גרשון אליל הילדות שלי היה ניסן קפטה. כשאתם דיברתם על גולים גדולים אני נזכר בגול של משה סבג מ16 מטרים.
אבל עושה רושם שהיה פה טוב לפני שנולדתי, כל הסיפורים על מגרש הפחים, שחקני העבר והאוהדים הרבים שנעלמו מצד אחד מבאסים, אבל מצד שני נותנים תקווה שהימים היפים יכולים לשוב ובענק, העיר גדלה לעיר של יותר מ250,000 תושבים (רבע מיליון תושבים), חלקם אומנם מהגרים מבת-ים-חולון שגרים במערב ראשון, אך לא מן הנמנע שעם הצלחות בעתיד גם הם יהפכו כתומים כמו שאר האוהדים שנעלמו עם הזמן והכישלונות.
גביע המדינה יכול להיות הזדמנות מצוינת לכל הראשלצים באשר הם: לבת-ימים לשעבר – לראות שיש קבוצה בראשון. לאוהדים שנעלמו – לחזור בהמוניהם. לשחקנים – לעשות היסטוריה ולהביא גביע ראשון. לאוהדים – לדחוף את השחקנים ולהעיר את כל העיר, ולכל העיר – בואו נעזור לשחקנים לשחק ולהביא גביע.
נכון לכתיבת שורות אלה, הצפי עומד על 3000 אוהדים שילוו את הקבוצה במשחק חצי הגמר. ראוי לציין את התגיסותה של העיריה והעברתם של עשרות אלפי שקלים למועדון לצורך סבסוד כרטיסים והסעות ואני קורא לעיריה ולמועדון לעשות הכל על מנת לגייס כמה שיותר אוהדים למשחק.
אני פונה לשחקנים, שהוכיחו לנו שהם חבורה של גברים, תגשימו את החלום הזה בשבילכם וגם בשבילנו. כמו שאומר השלט "אנחנו בשבילכם ואתם בשבילנו" , נשתדל לדחוף אותם כמה שיותר חזק ואתם תשתדלו לעשות הכל בשביל להגשים את החלום הזה ותביאו גביע לראשוניה.
יאללה ראשון!
